התובענה
1. לפניי תביעה מטעם חברת הוט - מערכות תקשורת בע"מ (להלן:"
התובעת") לתשלום סכום של 3,457,791ש"ח כנגד חברת "טבע הדברים", החברה לחקר האדם והסובב בע"מ (להלן:"
הנתבעת 1"), וכנגד מר אהוד רן (להלן:"
הנתבע 2"), בגין תשלום דמי שימוש עבור הפעלת ערוץ טבע הדברים, במסגרת שידורי הכבלים, מיום 01/08/06 ועד להגשת תביעה זו.
בנוסף לסעד הכספי, דרשה התובעת סעד הצהרתי, לפיו, ינתן צו עשה, המורה לנתבעים לשלם לה דמי שימוש ממועד הגשת התביעה, וכל עוד הערוץ ישודר במסגרת שידורי הכבלים.
יצויין, כי התיק הועבר לטיפולי, בחודש מרס 2010.
רקע עובדתי
2. התובעת היא בעלת רישיון כללי לשידורי כבלים, אשר הוענק לה בהתאם להוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 (להלן:"
חוק התקשורת").
הנתבעת 1 היא בעלת רישיון מיוחד לשידורי כבלים, אשר הוענק לה, ביום 18/12/03, ע"י המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין - גוף סטטוטורי, הפועל מכוח סעיף 6 לחוק התקשורת (להלן:"
המועצה"). הנתבע 2 הינו בעל מניות בנתבעת 1, ובנוסף הוא מכהן כדירקטור וכמנכ"ל הנתבעת 1.
התובעת משדרת, במסגרת שידורי הכבלים, את הערוץ הנקרא "טבע הדברים", המופק ע"י הנתבעת 1 (להלן:"
הערוץ"). הנתבעת 1 החלה בשידורי נסיון של הערוץ ביום 18/05/04, וביום 04/07/04 החלה בשידורים מלאים של הערוץ.
סעיף 6 לד'(א) לחוק התקשורת קובע: "
נתנה המועצה רישיון מיוחד לשידורי כבלים, יעביר בעל רישיון כללי לשידורי כבלים את שידוריו של בעל הרישיון המיוחד לשידורי כבלים, במוקד השידור העומד לרשותו, ולצורך כך רשאי השר ליתן הוראות לכל בעל רישיון כפי שימצא לנכון, ובלבד שהקיבולת המיועדת לשידורים שתעמוד לרשותו של בעל הרישיון הכללי לשידורי כבלים, לא תפחת מחמש שישיות".
כמו כן, סעיף 6 לד'(ב)(1) לחוק התקשורת קובע: "
בעד שימוש כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בעל רישיון כללי לשידורי כבלים לדרוש מן המשתמש מחיר סביר, ובאין הסכמה ביניהם - יקבע השר את המחיר בהתבסס על עלות השימוש, לפי שיטת חישוב שיורה עליה, בתוספת - רווח סביר. על החלטת השר ניתן לערער בפני בית משפט מוסמך. החלטת השר תינתן בתוך זמן סביר שלא יעלה על שנה".
בהתאם לקבוע בסעיפים אלו, פנו הצדדים לשר התקשורת (הנתבעת 1 - במכתב מיום 30/07/06, והתובעת במסגרת ישיבות עם מנכ"ל משרד התקשורת), וביקשו ממנו להסדיר את נושא דמי השימוש.
ביום 23/08/07, הפעיל שר התקשורת את סמכותו מכוח סעיף 6לד'(ב) לחוק התקשורת, וקבע כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת דמי השימוש בגין שידורי הערוץ, ואף קבע את שיעורם (להלן:"
החלטת שר התקשורת"). כמו כן, ביום 11/10/07 קבעה המועצה, בהחלטה מס' 6-13/2007, כי על הנתבעת 1 להסדיר את תשלום דמי השימוש לתובעת עד ליום 22/10/07. בהמשך, החליטה המועצה ליתן לנתבעת 1 ארכה עד ליום 30/10/07.
ביום 07/10/07 הגישה הנתבעת 1, מכוח סעיף 6ד' לחוק התקשורת, ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת שר התקשורת (ע"ש 457/07). ביום 05/02/08, נדחה ערעור זה בפסק הדין שניתן על-ידי כב' השופטת מזרחי, בקובעה כי: "
לא מצאתי, אפוא, בכלל טענות המערערת ולו טעם אחד המצדיק קבלת הערעור" (להלן:"
פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי").
הנתבעת 1 הגישה ערעור ובקשת רשות ערעור על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי לבית המשפט העליון (ע"א 2027/08, רע"א 2026/08), אשר, במועד הגשת התביעה, היו תלויים ועומדים.
כמו כן, ביום 23/10/2007 הוגשה עתירה ע"י ערוץ הקניות לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד החלטת שר התקשורת, כאשר שר התקשורת והתובעת צורפו כמשיבים לעתירה (בג"צ 8951/07).
טענות התובעת
3. התובעת טענה, כי עפ"י הוראות סעיף 6לד' לחוק התקשורת, על הנתבעת 1 לשלם לתובעת דמי שימוש בגין השימוש, שהיא עושה ברשת הכבלים לצורך שידור הערוץ. לטענת התובעת, עם תחילת שידורי הערוץ, ולבקשת הנתבע 2, הסכימה שלא לגבות את דמי השימוש. ואולם, בהמשך, בתחילת חודש אוגוסט 2006, פנתה התובעת לנתבעת 1 בדרישה לשלם לה דמי שימוש בגין שידורי הערוץ.
לטענת התובעת, לאחר שהתקבלה החלטת שר התקשורת, היא פנתה לנתבעת 1, ביום 04/09/07 וביום 25/09/07, בדרישת תשלום דמי השימוש, כפי שקבע שר התקשורת. התובעת התריעה בפני הנתבעת 1, כי במידה שתשלום דמי השימוש לא יוסדר, יופסקו שידורי הערוץ. כמו כן, הודיעה התובעת למועצה כי בכוונתה להפסיק את שידורי הערוץ.
לדברי התובעת, הנתבעת 1 פועלת בניגוד לחובתה הקבועה בסעיף 6לד' לחוק התקשורת; הנתבעת 1 פועלת בניגוד לחובתה לשלם דמי שימוש לפי החלטת שר התקשורת; הנתבעת 1 עושה עושר ולא במשפט; הנתבעת 1 מפרה את התחייבותה ומחוייבותה לשלם לתובעת תמורה בגין שידור הערוץ; הנתבעת 1 מעוולת בעוולה של הפרת חובה חקוקה (הפרת סעיף 6לד' לחוק התקשורת והפרת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.